פלאפון תקשורת בע"מ נ' ויאצ'סלב

החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, על סך 129.62 בגין שירותים שוטפים, 318.24 ₪ בגין רכישת ציוד ו- 265 ₪ בשל הוצאות גביה, המהווים סכום כולל של 718 ₪.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה נתמכת בתצהיר מטעמו. הנתבע נחקר על תצהירו ולבקשת ב"כ הנתבע, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

משעה שמוגשת התנגדות לביצוע שטר ומועברת לדיון בבית המשפט, היא נידונה כבקשת רשות להתגונן והיא נבחנת לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך בסדר הדין המקוצר.

כעולה מהתנגדות הנתבע, הנפיקה לו התובעת, לבקשתו לסיום ההתקשרות, באמצעות דואר ישראל, חשבון סופי על סך 404 ₪, אשר שולם על ידו ביום 15/4/12. עם ביצוע התשלום, כך לטענת הנתבע, סולק מלוא החוב של הנתבע כלפי התובעת.

מנגד, טוענת התובעת כי התשלום שבוצע ביום 15/4/12 אינו כולל בתוכו את חשבונית החיוב בגין שימוש שוטף לתקופה 15/3/12-14/4/12 שהופקה ביום 14/4/12 ונוצרה בכרטסת הנתבע רק ביום 21/4/12 (להלן: "החשבונית") ולא את יתרת החוב שנותרה בגין רכישת מכשיר קבוע לרכב ואנטנה.

שני הצדדים צירפו לסיכומים את כרטסת הנתבע אצל התובעת וביקשו להסתמך עליה לביסוס טענותיהם. עיון בכרטסת מעלה את הנתונים הבאים:

יתרת החוב עובר לסיום ההתקשרות עמדה על סך של 728.50 ₪ נכון ליום 19/3/12.

מכאן, אם נפחית את התשלום במזומן שביצע הנתבע ביום 15/4/12, נמצא כי יתרת החוב בכרטסת זהה לגובה החוב בגין יתרת החוב בגין המכשיר, בסך של 318.24 ₪.

על פי המסמכים שלפני, המכשיר נרכש בעסקת תשלומים, ולאורך כל התקופה, החל מחודש מאי 2010, שילם הנתבע עבור רכישת המכשיר סך של כ- 20 ₪ בחודש. הצדדים אינם חולקים על העובדה, כי מסיום ההתקשרות, לא עדכן הנתבע אמצעי תשלום להמשך ביצוע התשלומים, משכך, רשאית התובעת להעמיד את מלוא יתרת החוב בגין רכישת המכשיר, לפירעון מידי.

באשר לחשבונית, מאחר והנתבע מאשר כי היה לקוח של התובעת עד ליום 15/4/13 ועשה שימוש בשירותיה, אני מוצאת שעל פי הכרטסת, טרם שולמה החשבונית על ידי הנתבע.

למען השלמת התמונה, אתייחס לטענות הנתבע לנתוני הכרטסת כפי שהועלו בסיכומים מטעמו, טענות שלא מצאתי בהן כל ביסוס ראייתי במסמכים שלפני.

לעניין הנטען בסיכומי הנתבע בדבר ביצוע תשלום נוסף בסך של 384.06 ביום 4/4/13, הטענה אינה רלוונטית לעניין שבפני, התשלום בוצע לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל במסגרת הגבייה והאכיפה בתיק ההוצאה לפועל, על כן אין מקום לטענה, שסכום התביעה אינו נכון, בשל ביצוע התשלום.

באשר לטענה בדבר תשלום עבור המכשיר ביום 26/3/11, במזומן, בסך של 1,097.50 ₪, הרי שתאריך הזיכוי הנכון בכרטסת הנתבע בגין סכום זה בוצע ביום 26/5/11. נמצא, כך לפי הכרטסת, שתשלום זה הפחית מיתרת החוב של הנתבע שעמדה על סך 1,598.18 ₪ ערב התשלום, יתרה אשר נוצרה בשל תשלומים שלא בוצעו ע"י הנתבע והחזרת הוראות קבע מחשבון הנתבע בהוראה "אין כיסוי מספיק" ולא לתשלום עבור המכשיר, כנטען על ידי הנתבע בסיכומיו.

האמור לעיל, מביא אותי למסקנה, שטענת הנתבע לתשלום מלוא החוב חלשה ואינה מגובה בראיות.

עם זאת, נוכח ההלכה המושרשת, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה, אני מקבלת את ההתנגדות ומתירה לנתבע להתגונן כנגד התביעה.

תצהירו של הנתבע ישמש כתב הגנה בתיק וההליך יעבור לפסים של סדר דין מהיר.

הצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות הדין.

הוצאות המשפט בגין ההליך דנן בסך של 1,000 ₪ יבואו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.